המכבסה של רפיח

הכניסה לרפיח הראתה בפעם המי יודע כמה את הפער בין הלוחמים והמפקדים בשטח לבין ההנהגה הצבאית והפוליטית, שמתפקידה לתת להם את הפקודות.

בתוך זמן קצר חזרו אלינו הסרטונים המרגשים מהיחידות השונות המתוכננות להיכנס לרפיח. כאן תפילה לפני היציאה לקרב כשהלוחמים והמפקדים מקשיבים בדריכות, שם שירה אדירה שמילותיה חשובות פחות מהנחישות הרבה שהיא משדרת, ונאומי המפקדים ברשתות הקשר. אלה מזכירים ללוחמים את היציאה לקרב דווקא במוצאי יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ומדגישים שעליהם מוטלת המשימה למלא בתוכן מעשי את הקריאה "לעולם לא עוד!". הכיבוש המהיר של מעבר רפיח הוכיח שוב עד כמה ההערכות המפחידות של האמריקנים היו מוטעות. אמנם נכון שמדובר במעבר קרוב יחסית לגבול עם ישראל, ועדיין לא מדובר בתמרון בעצימות גבוהה בשטח הצפוף, אבל כדאי להיזכר בהפחדות לאורך המלחמה. ברוב המקרים, הן מתורגמות מייד ל"הערכות המומחים" שלנו בעברית, וחלק גדול מהם מתפקדים כסוכני השפעה אמריקנים. פעמים נדמה שלא מדובר בהערכות, דהיינו בניסיון לצפות את התוצאות על בסיס ידע, מידע ונתונים. ייתכן שמדובר בהערכות מוטות, שלא לומר שקריות, המתפקדות למעשה כתעמולה שתכליתה לבלום ולעצור את מה שצה"ל צריך ויכול לעשות.

בכל שלב הגיעו ה"מומחים" שהזהירו שזה בלתי אפשרי, שזה יביא להיקף נפגעים גדול ועוד הפחדות. לאחרונה הוזהרנו שהעברת האוכלוסייה ברפיח עשויה להימשך שבועות רבים, אבל התברר שכמה הפצצות מהאוויר ופגזי ארטילריה וטנקים משפרים מאוד את ההבנה של האוכלוסייה, שנעה במהירות רבה אל מחוץ לאזורי הלחימה. מי יודע, אולי החמורים והגמלים המשמשים לשינוע מהיר של האוכלוסייה מבינים את המציאות טוב יותר מה"מומחים".

צה"ל, שגם בתוכו היו גורמים שלא תמיד האמינו ביכולותיו, הראה שהוא מסוגל להילחם באופן חסר תקדים, שעורר התפעלות בעולם המחקר הצבאי. המפקדים והלוחמים למדו תוך כדי תנועה להתמודד עם אתגרים חדשים, בעוד לוחות הזמנים של פיתוח תורות לחימה מתקצרים מחודשים ושנים לימים ולשעות. אולם כל אלה כאין וכאפס לעומת ההקרבה של החיילים והמפקדים, הנכונות שלהם להסתער ולעשות את שליחותם. אם רק יתנו להם.

על רקע זה בולטות ומדאיגות ההדגשות שמדובר בפעולה "ממוקדת". אנחנו כבר מכירים את מכבסת המילים. ממוקדת, אחר כך תבוא המוגבלת, והנה עוד מעט תגיע גם הכירורגית. אם זה נועד רק לאוזניים אמריקניות שכל מה שמעניין אותן כרגע זה לשמוע על הפסקת המלחמה, יהיה אשר יהיה המחיר שתשלם על כך ישראל, זה עוד מובן. בתנאי שזה לא יהיה באמת ממוקד, מוגבל וכירורגי. אולם אם הכוונה באמת שוב למסמס את סיום המלאכה של צה"ל בהשמדת חמאס ברפיח, אסור להסכים לכך בשום אופן.

תגובתו הבהולה של חמאס כאילו הוא מסכים לאיזה הסכם דמיוני שאת פרטיו הוא המציא, והנכונות שלו להמשיך כביכול במשא ומתן בבזאר המזרח־תיכוני, מבהירה עד כמה הפעולה ברפיח היתה חייבת להתרחש הרבה יותר מוקדם

תגובתו הבהולה של חמאס כאילו הוא מסכים לאיזה הסכם דמיוני שאת פרטיו הוא המציא, והנכונות שלו להמשיך כביכול במשא ומתן בבזאר המזרח־תיכוני, מבהירה עד כמה הפעולה ברפיח היתה חייבת להתרחש הרבה יותר מוקדם. במשך חודשים אפשרנו לחמאס להפעיל כרצונו את מתג ההפעלה המשוכלל שלו שמורכב מהמילים "מסכימים, אבל...". מדובר במתג המפעיל אוטומטית את ארה"ב, דרך מצרים וקטאר, ועד סוכני ההשפעה האמריקנים בישראל, כולל חלקים באופוזיציה וקיצוני קפלן. המכנה המשותף לכולם הוא התביעה המופקרת להפסקת המלחמה.

בכל שנה בימים אלה אנו מזכירים "לא נשכח!" אבל נראה ששכחנו די מהר מה קרה כאן ב־7 באוקטובר ומה עלינו לעשות למבצעי הפוגרום הסדיסטי ולעוזריהם. רק סיום עבודת ההשמדה של חמאס ברפיח תהפוך לרצינית ולמשמעותית את הקריאה שתבהיר לאויב כי "לעולם לא עוד!".